חודש יוני רק התחיל וכבר האינטנסיביות שלו כל כך מורגשת, גם הקיץ ושעותיו החמות והארוכות. וכך, בימים האחרונים העייפות
מכריעה אותי מוקדם מן הרגיל. העפעפיים כבדים, כאילו נעצמים מעצמם. אני מוצאת את עצמי במיטה כבר ברגעים שהשמש שוקעת
עם רגליים מורמות וספר שוודאי ייסגר לפני שאצלח את העמוד הראשון. מן החדר הסמוך חודרות לחלומי מילות הסיפור לפני השינה
שרקח בועז לילדנו הפעם. בדרך כלל מעורב בעלילה טרקטור שנתקע בבוץ או פנצ'ר באחד הרכבים וכמובן החמור האגדי של השכן
שלנו ששון, אבל הפעם הסיפור נלקח ממש מן האגדות. מי היה מאמין שהמשבר הקשה שחווינו בחלקת הדלעת יכול להישמע רומנטי
כל כך.

בערוגת דלעת קסומה ורחוקה צמחו להם בשקט ובשלווה עלים גדולים של צמח הדלעת. הם קיבלו מים די צרכם וגם אוכל לא
חסר. כעבור מספר שבועות החלה החלקה להתקשט בפרחי דלעת יפים לרוב. אך אבוי! כל הפרחים היו נסיכים בנים ולא נמצא פרח
נסיכה אחד בכל הערוגה! הפרחים הנסיכים היו עצובים מאוד! הם רצו לנשק פרחים נסיכות אך לא היו כאלו בסביבה! גם המלך דאג
מאוד. איזה עתיד יש לממלכת הדלועים ללא נסיכות? איך ימשיכו ללא תינוקות שצומחים בבטן הנסיכות והופכים בסופו של דבר
בבטן הגדולה גדולה שלהן לדלעת טעימה ומתוקה? הוא שאל את כל המלומדים הזקנים של הממלכה, הם הציעו לו להביא לערוגה
דברים שנסיכות אוהבות וכך הן בוודאי יופיעו. אחד הציע למלא את הערוגה בשמלות משי מפוארות (כיסוי בד אגריל לבן) שיגנו על
הנסיכות העדינות משינויי מזג האוויר שאפיינו את העונה- אך הנסיכות לא הופיעו בערוגה. אחר הציע לו לפזר בערוגה עוגות
מתוקות, שכן נסיכות ידועות בגרגרנותן. אך כל הקומפוסט והגואנו שפוזרו בערוגה לא הביאו את פרחי הנסיכות. מה עוד אוהבת
נסיכות? המלך שבר את הראש. בכל סיפורי האגדות הנסיכות מצויות במשבר גדול- אחת כלואה במגדל, אחרת מותקפת על ידי
דרקון והשלישית לא ישנה כל הלילה בגלל אפון שהסתתר תחת מזרונה. אולי אם אאיים בדרך מסויימת על הערוגה, הנסיכות ישנו
את דרכיהן ויצוצו? המלך שלח את האביר האמיץ ביותר שלו לדרוס את הערוגה עם הטרקטור (בכל זאת בכל סיפור טוב חייב
להופיע הטרקטור החלקה נכנסה למצב חרום לאומי פרחי נסיכה החלו להנץ במהרה ואנחנו נהנים מתנובת החלקה ובאושר
ובעושר עד עצם היום הזה.
אין פלא שהדלעת מסעירה את דמיונו של בועז. הוא בילה איתה שעות ארוכות כילד.
בימי הילדות במושב, לא הסתפקו בעבודה במשק המשפחתי. לעיתים הגיעו עבודות עונתיות, במשקים השכנים.
באותו הקיץ, הקריאה הגיעה מחלקת דלעות גדולה. בימים ההם, שיטת הגידול היתה שונה מאוד מהפרקטיקה הנהוגה כיום.
שדה מלא בגומות, צינור ארוך-ארוך וילד קטן בן שבע או שמונה, עם משימה אחת גדולה.
ליד כל שתיל, נחפרה גומה גדולה ומדי שבועיים היה צריך למלא את הגומה, שתהפוך למקור השתיה של הדלעת לתקופה הנקובה.
הזמן הזה, המעבר בין גומה לגומה, איפשר קצת שקט מהמולת הבית ורגע לחלום ולשקוע.
היום כבר לא מגדלים דלעת באופן הזה. בין השתילים, נפרסת מערכת השקיה והטיפטוף מקבל על עצמו את האחריות, שלקחו על
עצמם אז בזמנו הילדים.
לא רק שיטות הגידול השתנו מאז שנות ה-80 המוקדמות. גם אנחנו גדלנו והתבגרנו מאז.
כל אגדה מגיעה לרגע שאחרי "הם חיו באושר ואושר, עד עצם היום הזה". מדי יום צריך לבחור בחלום מחדש, לפגוש באומץ לב
את החלקים שלא היו בתכנון, להשלים איתם ולפעמים לגלות שהם לא סתם הגיעו ואולי הם יותר רצויים משחשבנו ובמקביל,
להמשיך להיאבק כדי לדייק יותר, לחפש, לשחרר את החלקים בחלום שכבר אינם מתאימים לאדם שאנו היום ולא להפסיק לרגע
לחלום חלומות חדשים.
תעודת זהות
מה זה
צמח הדלעת הוא חד ביתי ודו מיני. אך קיימים גם מינים שפרחי הנקבה שלהם מכילים גם אבקנים.
זני הדלעת רבים ופירות הדלעת שונים ומגוונים.
ישנם מספר דלעות מרכזיות אותן אנו מגדלים במשק:
דלעת טריפולי
דלעת נאפולי
דלעת פרובנס
עונה
העונה המרכזית בה הדלעות גדלות היא האביב, מומלץ לזרוע לפני.
מרחק שתילה
בדלעות הגדולות נמליץ לעשות את הריווח המקסימלי.
עומק הזריעה כ-2 ס"מ.
המלצות במהלך הגידול
הדלעת דורשת האבקה זרה, כלומר דרושות דבורים ושאר מאביקים.
הדלעת אוהבת חום, לכן הטמפ' השוררת משפיעה מאוד על נביטתה ועל קצב צמיחתה.
הצמיחה של הדלעת מתחלקת לשני שלבים:
השלב האיטי- התבססות הצמח, נמשך כ2-3 שבועות. בתקופה זו הצמחים רגישים לעקות סביבתיות שונות.
שלב הצמיחה המהירה- מתחיל מרגע התפתחות העלה השני ומושפע מאוד מכמות הדשן והשקייה.
לרוב הפריחה תגיע לאחר כ50 ימים מרגע הנביטה.
השקיה- הדלעת אוהבת כמויות גדולות של מים, בתקופת הצמיחה יש להוריד את כמות המים בכדי לאפשר לצמחים ליצור מערכת שורשים עמוקה.
לקראת סוף הגידול יש להוריד את כמויות המים.