הדרך אל ליבי
מי מהילדים שלך הוא האהוב ביותר?
שאלה שתמיד מוציאה משיווי משקל. הרי התשובה - אני אוהב/ת את כולם במידה שווה - לא יכולה לשקף באמת את המציאות.
אז אולי שאלה קצת יותר קלה...
איזה ירק בגן הירק הכי פחות אהוב עלי? ובכן, במשך שנים הייתה לי תשובה חד משמעית בעניין - כרוב.
אני בוהה בו, הוא מחזיר לי מבט מאיים. כך במשך דקות ארוכות עד שאני אוזרת אומץ ותופסת אותו בשתי ידי, הוא תופס חצי סל והוא כבד בהרבה משנראה בתחילה.

מה אני אעשה איתך הפעם? אני שואלת אותו יותר מאשר את עצמי. אילו רק הייתה לי פרוטקציה אצל החקלאי הזה שמביא לי את הירקות אולי הייתי מקבלת פטור מהירק הכי פחות אהוב עלי בשדה.
אך כנראה שהיותי אשתו אינה מקנה שום יתרון - תתמודדי עם הסל כמו כולם, מקסימום יהיה לך משהו לכתוב עליו.
נגיד שהיה מגיע כרוב בגרסה קומפקטית יותר - לפני כמה שבועות נזרע כרוב ניצנים ואיתו עוד הייתי מוכנה להתיידד. בינתיים הוא נקלט יפה, ואם ימשיך כך לפחות משאלה זו עשויה להתגשם.
אבל עד אז, אני תקועה עם המפלצת. לחשוב שיש מדינות באירופה שחיות חורפים שלמים על כרוב בלבד.
הסלידה מכרוב עוברת בין הדורות במשפחתי, עוד מהימים שאמה החורגת של סבתא רבא שלי הייתה מענישה אותה בהאכלה של תבשילי כרוב.
וכשהיא הייתה מסרבת לאכול, התבשיל היה מחכה ליום המחרת, עד שהיא הייתה רעבה מספיק לאכול ממנו. יש מצב שכך הומצאה הפרוביוטיקה.
בינתיים עברו השנים והחיים בסביבה החקלאית עשו את שלהם. בכל שנה יוצאים זנים חדשים וטעימים יותר של כרוב, שנראה שלא מפסיק לנסות ולחזר אחרי ולמצוא את הדרך אל ליבי ואל צלחתי.
וגם אני מתרככת עם השנים, פותחת את הלב ובעיקר מפנימה שאין עלי שום חובה לשאת את השריטות של הדורות הקודמים ואת הטראומות שלהם - אלו לא הופכים אותי לצאצאית נאמנה יותר. להשתחרר ולהיות חופשיה הם המשימה שלי בעולם ואם אפשר להנות בדרך מכרוב טרי, טעים ומתוק, מה טוב.
תעודת זהות
מה זה
במידה והכרוב פורח, פרחיו יהיו בעלי עלי כותרת צהובים.
ישנם הרבה מאוד זני כרוב, במשק אנחנו מגדלים:
כרוב לבן
כרוב סגול
כרוב מסולסל
כרוב חרוטי
כרוב פחוס,"מלפוף".
עונה
ניתן לגדל כרוב כל השנה, אך העונה המוצלחת ביותר עבורו הינה הסתיו והחורף. שתילה בעונה אחרת מאלו שצוינו עשויה לפגוע באיכותו ועל כמות היבול.