תפוחי האדמה של שלהי האביב יוצאים בימים אלה מהאדמה
מגיעים בשפע מסחרר של זנים וגוונים ומציפים את השווקים.
בשילוב עם טעמי העונה החמה והתוצרת שהיא מציעה, אפשר להפיק מהם מנות קלילות ועונתיות שישנו את כל מה שידעתם על הפקעות האלה
קרני השמש מעלות את רמות הסוכר בפקעת. תפוחי אדמה של קיץ

בכל שנה, הערוגה משתפת איתנו פעולה, וביום ל"ג בעומר אנחנו יכולים להזמין את כל הילדים מהסביבה לעזור לנו ולהתחיל להוציא את תפוחי האדמה ששתלנו בסוף החורף.
כשתפוחי האדמה יוצאים לוהטים מהגחלים, אני אומרת לבועז שאין ספק שזוהי הדרך הטעימה ביותר לאכול תפוחי אדמה. בועז צוחק. תפוחי האדמה טעימים, זה נכון, אבל לא בגלל המדורה או הילדים שהוציאו אותם ממנה.
תפוחי האדמה של ל"ג בעומר טעימים בזכות ההשקיה של גשמי סוף החורף וקרני השמש של תחילת האביב, שמעלות את רמות הסוכר בפקעת. תפוחי האדמה האלה נהנים מימים שהולכים ומתארכים, ולכן הם מוצלחים בהרבה מאלה שנזרעים בסתיו, בתקופה שבה הימים מתקצרים.
אני משתפת את עדי, האגרונומית של המשק, בדבריו של בועז והיא חולקת עליו. לטענתה, הסיבה להבדלים בין תפוחי האדמה של החורף לאלה של שלהי האביב נעוצה בכלל בזנים השונים שזורעים בתקופות השונות. עדי היא אשת אקדמיה, והיא קובעת שהתיאוריה של בועז אמנם רומנטית, אבל אין לה שום ביסוס מחקרי. אבל בועז מתעקש ואומר שהוא לא זקוק למחקרים כדי להכיר את תפוחי האדמה, ואת כל מה שהוא יודע עליהם הוא לא למד באוניברסיטה, אלא האדמה היא זו שלימדה אותו.

תפוחי אדמה אולי נחשבים למזון בסיסי, פשוט, אבל דווקא בימי ילדותו של בועז, גידול תפוחי אדמה היה לעשירים בלבד – פסגת השאיפות בחקלאות הקטנה והמשפחתית שאותה ניהלו במשק.
אביו חיפש תמיד את הדרך להיכנס לעסקי תפוחי האדמה. היה זה תהליך מורכב, שדרש הבאת זרעים מחו"ל ושימוש במיכון שהוא לא יכול היה להרשות לעצמו. לכן הוא יצר שותפות עם גיסו, ויחד הם זרעו, עשבו וערמו תלוליות של אדמה על תפוחי האדמה בעזרת סוס ומתלם. ביום שבו סוף־סוף הגיע הרגע להוציא את תפוחי האדמה, סילק אותו הגיס מהשטח בידיים ריקות.
בפעם הבאה הוא כבר זרע את תפוחי האדמה בעצמו. את הזרעים הגדולים שהגיעו הוא ביקש מהילדים לחצות לשניים, והכל נזרע בכוחות משותפים עד רדת החושך. בגלל המחסור במיכון מתאים לא כוסו הזרעים באדמה, ובאותו לילה שטף גשם את השדות ולקח איתו את כל הזרעים היקרים, שנסחפו אל הלא נודע.
ואנחנו, מדי שנה, לא מוותרים לעצמנו וזורעים את תפוחי האדמה בשיא החורף. אנחנו לא לוקחים כמובן מאליו שום נביטה, מחייכים כשמתחילה הפריחה וגאים בכל פקעת שיוצאת מהאדמה.
אני חושבת על לימודי הבישול שלי בצרפת – בכל יום למדנו שיטת הכנה אחרת לתפוחי אדמה, ומגוון הטכניקות שאותן אפשר ליישם עליהם הוא באמת אינסופי. תפוחי אדמה הם הבסיס של הבישול הקלאסי; השף שלי נהג לספר איך הוא נשלח בתחילת דרכו למרתף כדי לקלף תפוחי אדמה, כשהוא מוקף בארגזים שאוחסנו לתקופות של חודשים ארוכים ושעברו אותו בגובה, והוא קילף ובכה, קילף ובכה.
אבל תפוחי האדמה של סוף האביב ותחילת הקיץ – שיוצאים בימים אלה מהאדמה, מגיעים בשפע מסחרר של זנים וגוונים ומציפים את השווקים – לא זקוקים לכל הטכניקות האלה משום שהם בשיאם כעת. הם טובים כשהם ללא קילוף, מורתחים במים, אפויים בתנור או מגוררים למחבת, בשילוב עם טעמי העונה החמה והשפע שהיא מציעה – עלי גפן, ריג'לה, פלפל חריף, נענע, פרחי קישואים, זוקיני, תות עץ ומשמש. אפשר להפיק מהם מנות קלילות ועונתיות, שישנו את כל מה שידעתם על תפוחי אדמה.
תעודת זהות
מה זה
יום ארוך(קיץ) משפיע מאוד על התפתחות העלים בצמח תפוח אדמה ואילו יום קצר(חורף) גורם להתפתחות הסטולנים(תפוח האדמה)
המלצות במהלך הגידול
צריך להזהר מאוד בגשמים לקראת סוף הגידול, מחלת הכימשון נפוצה מאוד בתפוחי אדמה ויכולה להרוג את הצמחים. לכן במידה ורואים חלק נגוע, יש להוציא אותו.